7.4.11

אומנות רחוב- אתנחתא נעימה

עבורי ללכת ברחובות ת"א יכול להיות דבר מתיש, אתה נבלע בין מאות האנשים,
נדחס לאוטובוסים כולם בוחנים אותך, אתה בוחן את עצמך- איפה אני עומד במדד המגניבות התלאביב?
בין כל הכאוס הזה פזורים כמו ניצבים, סטנסילים של אמנים כמו Know Hope  ו Klone, החצילים של EPK
ועוד שבלונות רנדומליות. עבורי הם כמו שפת קוד שאני נהנית לעקוב אחריה בכל מקום בו אני הולכת.


החלום שלי כמו הרבה אוהבי אומנות רחוב, הוא כמובן לייצר כזו. בינתיים אני מסתפקת בדרך המסורתית - ציורים על קנבס ושרבוטים למגירה. לעומת זאת, אני מנסה לדרבן את אחי הקטן לקחת את האייר ברש לנסיעת מבחן ברחוב.
ראיינתי פעם אחת את Know Hope בביתו והבנתי שכדי ליצור אומנות רחוב אתה צריך לחיות אומנות רחוב, הבית שלו היה בעצם סטודיו, צבעים בכל מקום, גזירי נייר,דבק ועוד. (חשבתי מה בן- זוגי היה חושב על זה אם הייתי הופכת את משכננו למעורת גרילה חסרת פשרות!)  Know Hope אמר שהאומנות שלו לא באה כדי למרוד במוסכמות או לצאת בהצהרות (בטח לא פוליטיות), אלא פשוט לייצר דיאלוג עם הציבור הרחב, אותי הוא לא לגמרי שיכנע.
אין ספק שאני מעריצה את האומנים האלו שהחליטו ללכת עד הסוף עם האהבה שלהם, למרות שישנן הרבה חילוקי דעות אודות ההתמסחרות שלהם ומעברם לגלריות בשנים האחרונות, עדיין הם לא ישבו בבית ורק כתבו.


 הסטנסיל הזה מזכיר לי משהו שכתבתי לפני כמה שנים:


"נקישות עקבים גבוהים על רצפת שיש בשעה
מאוחרת של הלילה, מסירה אודם.
שם מנגינת בלוז שקטה וחמה ברקע, פותח כפתור,
מוריד נעליים, נאנח אנחה מהולה בייאוש,
לוגם כוס יין יבש אדום, מגרגר בפה ומחליק בגרון.
משנה תנוחה, מתכנן מהפכה, נושם, נושף מפזר ושוב אוסף. עוצם, פותח
זוכר הכל ואז שוכח. מחליט להתמודד ואז מרפה- מותש, עייף ורפה."

2 comments:

LinkWithin

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...