1.6.12

אוקיי הבנו - מוות, מוות ועוד מוות! הרטרוספקטיבה של דמיאן הירסט


דוחה, בזיוני, עצלן, נצלן, גאון, משעמם, שערורייתי...כמעט כבר הכל נאמר על דמיאן הירסט ועל עבודותיו כשלרוב הביקורת העיקרית הינה שהירסט משמר את הערך הקפיטלסטי בתיבות הפורמלין שלו והאמנות עצמה הינה תוצר לוואי של המטרה המרכזית - ערך כספי. כל העבודות של הירסט לאורך 20 השנים האחרונות זכו לחשיפה גדולה בתקשורת כמו גם היצירה האחרונה שלו שהצליחה לשפוך גלונים של שמן למדורת הביקורת התקשורתית.   "For the love of god" הצליחה לעורר הד תקשורתי לאחר שנמכרה במחיר שיא לאמן חי - 100 מיליון דולר! אם אתם תוהים על מה גבה הירסט עוד 50 מיליון – היי, מדובר ב Brand!
 "For the Love of God"

"אני יכול לדמיין אותו מקשט את הסלון של איזה דיקטאטור אפריקני או ברון סמים קולומביאני" 
אני מחכה בתור חצי שעה מחוץ לביתן שחור, מתרגשת, הנה מגיע תורי, צועדת לאט בעלטה ואז היא נגלית אלי!  בראשי התנגנו קולות ילדי כנסיה שראו את האור. בתוך תיבת זכוכית יושבת גולגולת מצופה יהלומים ששווייה 50 מליון דולר ושולחת הבזקי אור לכל עבר כך שכל הפרולטריון יוכלו להרגיש כאילו העושר חודר אליהם.
ב- 2007 כתב מבקר האמנות של הטלגרף הבריטי: "אם מישהו אחר, מלבד הירסט, היה יוצר אובייקט זה היינו המומים מגסותו. הוא נראה כמו חפץ שהרודס היו מוכרים ללקוח פתי ממדינות הנפט במזרח התיכון, עם כמות בלתי מוגבלת של כסף לבזבז, מעט טעם ואפס ידע באמנות. אני יכול לדמיין אותו מקשט את הסלון של איזה דיקטאטור אפריקני או ברון סמים קולומביאני. אבל לא סתם מישהו יצר אותו – הירסט יצר אותו. בידיעה שכך, אנו מסתכלים עליו בצורה שונה ומבינים זאת בצורה הבוטה והישירה ביותר האפשרית, “For the Love of God” מטילה ספק במוסריות של אמנות וכסף."

בימים אלו מתקיימת תערוכת הרטרוספקטיבה הענקית של דמין הירסט במוזיאון Tate Modern בלונדון, התערוכה מתיימרת להציע סיקור מעמיק של חלק נכבד מעבודותיו של האמן ומציוני דרך חשובים בקריירה שלו. אז מכיוון שאני אוהבת לקחת החלטות באופן עצמאי ולא להסתמך על ביקורות, נשאתי פעמיי לתערוכה וניסיתי להשאיר את כל הדעות הקדומות מחוץ לדלת ולשפוט את העבודות באופן אובייקטיבי (מה שהתגלה כבלתי אפשרי). בתערוכה ניתן להתרשם מסימני ההיכר המפורסמים של הירסט: חיות מתות במיכלי פומלין, זבובים מתים, נקודות צבעוניות, ארונות התרופות, מאפרות, סיגריות ופרפרים, הרבה פרפרים.
ראש של פרה, זבובים ולוכד חרקים. מוות בוטרינה - A thousand years",1990"

Away from the flock, 1994
Stimulants, 1991
Elements swimming in the same direction for the purpose of understanding, 1991

הירסט עם אחד מציורי ויטאז' הפרפרים

Lullaby, the seasons, 2002

A physical impossibility of death in the mind of someone living, 1991
הכריש הוא אחד הסימנים הפופולארים של הירסט והכותרת של העבודה נלקחה ממאמר שהירסט כתב שהיה סטודנט. מה דעתכם על הדברים שהירסט אמר לגבי היצירה:
"I thought, well, if I can get one in a big enough space, actually in liquid, big enough to frighten you, that you feel you're in there with it, feel that it could eat you, it would work"

הירסט תמיד נמשך לתיאור של צמדים קיצוניים, הגולגולת היא חגיגה של מוות ומותרות וגם את התערוכה ניתן לתאר כמעברים קיצוניים בין חיים למוות, גועל והתרגשות, יופי וכיעור ובאנליות וגאונות. באיזשהו מקום אפשר להרגיש שהירסט משתין עלינו בקשת ממרומי מגדל השן שלו, עם ציורי הנקודות שנעשו ע"י עוזריו (ואותי אישית משעממים), החזרתיות המתישה על אותם אלמנטים, כמויות הכסף שמתגלגל מאחורי הקלעים והמסר הקבוע שמזכיר לנו שאנו בשר מהלך, זמני, שסופו מוות! המוות משחק תפקיד כה מרכזי בעבודות של הירסט עד שלא ניתן לנוח ולו לרגע קל מהמחשבה שהכל בר חלוף, אוקיי דמיאן, מוות - הבנו!

בסופו של יום, לאחר שחקרתי את כל 14 החדרים של התערוכה הגעתי לכמה תובנות:
  • יגידו מה שיגידו, מדובר באמן שבמשך למעלה מ-20 שנה חקר לעומק את הקו השברירי שבין חיים למוות והצליח לייצר רפרטואר של עבודות מרשימות שישארו לנצח בדפי ההיסטוריה.
  • זבובים זה דוחה בעיקר שהם מתים ודבוקים אחד על השני בערימה תחומה.
  • יש כל כך הרבה דרכים לייצג מוות וחיים באמנות והירסט משתמש בוולגריות שביניהן.
  •  צריך להיות גאון כדי לגלגל כ"כ הרבה כסף ולצחוק על כולם בדרך אל הבנק.
  • היה אפשר לסגור את התערוכה גם ב- 9 חדרים.
  • חייב דרינק אחרי התערוכה הזו.
  • פורמלין הוא חומר שלא מוערך מספיק.
סרטון מהתערוכה (The Telegraph):

>

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

LinkWithin

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...