30.7.15

צל עכשיו! תערוכה חדשה במוזיאון העיצוב בחולון

אין זמן נכון יותר מחודשי הקיץ הישראלים, כדי להעלות לסדר היום את אחת הבעיות החמורות במרחב הציבורי בישראל - היעדרו של צל. בתחילת החודש נפתחה במוזיאון העיצוב של חולון התערוכה "צל ערים: מצילים את המרחב הציבורי", המציינת נקודת שיא של פרויקט בן שלוש שנים.

כמה פעמים יצא לכם לראות קבוצה של 20 אנשים מצטופפים בפיסת צל קטנה בתחנת האוטובוס? כשאנו יוצאים מביתנו במהלך חודשי הקיץ הלוהטים, אנו מחפשים מיד הגנה מפני השמש היוקדת. ברוב המקרים אנו מוצאים עצמינו חשופים לקרני השמש – ברחובות הקרובים לביתנו, במסלולי ההליכה למרכזים העירוניים או בספסלים ציבוריים שמציעים לנו מנוחה קצרה. אין הצללה או הגנה מפני השמש – לא בכיכרות, לא בגנים הציבוריים, לא בחצרות בתי הספר וגני הילדים, לא במתקני הספורט ולא בחופי הים. פשוט אבסורד שבמדינה עם אקלים כמו שלנו המצרך הבסיסי – צל, אינו בנמצא.

כיכר הבימה. צילום: בני גם זו לטובה
התערוכה
התערוכה שונה בגודלה ובאופיה ממה שאנחנו רגילים והיא מתפרשת אל רחבת המדיטק וממשיכה אל חללי הגלריות במוזיאון, הגנים והחצרות הפנימיות של מתחם המדיטק. בכניסה לתערוכה, הוצבו שני מסכים אינטראקטיביים שמזמינים את המבקרים להתנסות ביצירת שינוי במרחב העירוני דרך תכנון ומימוש אמצעי צל שונים. בחלל המרכזי מוצג מידע רלוונטי ומועלים פתרונות שונים לבעיית הצל כשהמרכזית מביניהם היא שתילת עצים במרחב העירוני ליצירת הצללה טבעית. סביב המוזיאון הוצבו חמישה מבני הצללה שזכו בתחרות הבינלאומית "הצללה אורבאנית" שנערכה בשנה שעברה. המוזיאון אף מציע סיורים לקהל אשר מלווים במטריות צבעוניות להגנה מהשמש. בספריית החומרים המפורסמת ניתן להתרשם מתוצאותיו של מחקר בנושא "חומרי צל", שנועדו לשמש להצללה בסביבה עירונית, לצד חומרים שעדיין לא נוצלו בתחום זה. ובמעבדת העיצוב של המוזיאון מוצג מחקר בן עשר שנים ברחבי תל אביב שערך אילן גולדשטיין, בו איתר ותיעד עשרות רבות של משרביות עירוניות שמילאו את מרפסות העיר בשנות החמישים.



צל והצללה
לצד תיעוד המשרביות, מוצגת תערוכה מרתקת, פרי שיתוף פעולה בין המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית באקדמיה לאמנות ועיצוב "בצלאל" ובין מוזיאון העיצוב חולון, במסגרת סטודיו "צל והצללה", שהתקיים במחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית.

אינסטגרם פוינט אוף ויו >



מאז שביקרתי בתערוכה אני ערה יותר להיעדרו של הצל מהמרחב שציבורי שלנו – כשאני ממתינה לרכבת ובתחנה כל הספסלים מוצבים בשמש היוקדת (חיילים, ילדים וזקנים נדחסים על המדרגות המוצלות), כשאני מטיילת ברחוב עם התינוקת שלי או כשאני רוכבת על האופניים במרכז העיר. אני רוצה לקוות שהתערוכה המקסימה הזאת תעלה למודעות הציבורית (והפוליטית) את הנושא ה"בוער" הזה ואולי אף תוביל לשינוי אמיתי.

תחנת הרכבת נתניה. נשרפים בשקט

התערוכה תהיה פתוחה לציבור עד ה- 31 לאוקטובר




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

LinkWithin

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...